Share

למה ה' לא מסר את התורה שבעל פה עם התורה שבכתב מבוארת לכל פרטיה, דבר זה היה מעמיד את התורה וחוקיה לדורות?

ע"י משל נבין זאת הנה נטע ה' יתברך באדם חוש השמע ונתלה באברי האוזניים ויצר בו חוש הראות ונתלה בכלי העיניים, ואם יבא מי וישאלך, הן מאת הבורא כל מאומה לא יבצר, למה לא נטע שני החושים האלה הראות והשמע באבר אחד העין או האוזן?! לא היית חושב על שאלה זו.

כמוכן התורה הקדושה, כך רצה האל יתברך, וכך טוב ויפה אף נעים, ואנחנו לא נדע, רק זאת עלינו להאמין כי ה' יתברך אשר הוא שלם בתכלית השלמות, גם מעשיו ופעולותיו ברואיו ויצירותיו, על אופן היותר טוב ויותר נאות. ומעינינו עיני הבשר נפלאות זאת ואין אתנו יודע עד מה, כי אין בעבודת האל יתברך סברה ולא הקשה ולא התחכמות, כאשר השכיל כל זה בכוזרי (מ"א סי' ע"ט צ"ז צ"ט, ומא"ב סי' מ"ו מ"ח נ' נ"ו ס', ומא"ג סי' כ"ג נ"ג) שאין מתקרבים אל הא-להים כי אם במצות הא-להים עצמן בעבור שהוא יודע תכונותם איכותם, שיעורם ומשקלם, זמנם ומקומם, ואם סתרי הטבע ויסודותיה נעלמים מאתנו, וצפוני כוחות נפשותינו נסתרים מהשכלותינו, איככה נתברך בלבבינו להתחקות על חקרי אל מחוקקינו, במערכי תורתו אשר נתנן לעמו ישראל בקדושתו שחוקים מסוימים כתובים בחלקם שבכתב וחלקם האחר בשבעל פה.

ורואים אנו שרוב התורה תלוי בתורה שבע"פ, ועליה כרת הי"ת אתנו את בריתו כמשז"ל (גיטין ס:) אמר ר"י לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבע"פ שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל. ואמרו חכמינו ז"ל (ע"ז ל"ה.) מאי כי טובים דודיך מיין כי אתא רב דימי אמר  אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, ערבים עלי דברי דודיך יותר מיינה של תורה. בירושלמי פאה פ"ב {ה"ד} חביבין הן הדברים הנדרשים מן הפה מן הדברים הנדרשים מן הכתב[1] עיי"ש. ואנו אין לנו להתהלך עם ארחות תורתו ית' כי אם בתמימות, כמו שכתוב: אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ד'.

אך בכל זאת אפשר למצוא סיבות לדבר, למה לא נכתבה התורה שבעל פה:

1. מצד חוקי התורה בעצמה, לא היה יתכן לכתוב תושבע"פ, והוא תניא (נזיר נ"ז:) עצם כשעורה הלכה ורביעית של דם – ואיך אפשר לכתוב זאת ללא תורה שבע"פ – הרי צריך לתאר מידה.

2. לא היה אפשר לכתוב ההלכות בתורה שבכתב, שאם כן היו למדים מהן למקום אחר בי"ג מדות והיה יוצא מזה משפט מעוקל בדינים הרבה, אשר לא כדת של תורה שחקק הקב"ה, לזאת מסרם בע"פ, ומסרם גם כן למשה מסיני דלא ילמדו מהם למקומות אחרים. כמו שכתוב בש"ס שאין דנין קל וחומר מהלכה (אלא רק ממה שכתוב בתורה שבכתב).

3. שהיה לנו הבדל בהלכה לגבי דיני שבועות, שהרי כתוב במסכת נדרים בר"ן (דף ח'. ד"ה הא) דהא דקיי"ל אין שבועה חלה על דבר מצוה הנ"מ בדבר המפורש בקרא אבל כל מידי דאתי מדרשא אע"פ שהוא מן התורה, שבועה חלה עליו עיי"ש. ואם כן לא הייתה יכולה התורה הקדושה לכתוב מפורש כל שלה שבאו מדרשות שכך רצה מחוקקינו יתברך שלא ידמו אותן הדינים לדינים המפורשים, ושתחול עליהן שבועה, ויתחייב העובר משום שבועת ביטוי, מה שאין כן אם יהיו כתובים בפירוש. וזה לא קשה למה חקק כן השי"ת שעל אלה תחול שבועה ועל אלה לא תחול, שהרי זה כמי ששואל למה יתחייב מחלל שבת סקילה, ויום כיפור כרת, או למה אחותו בכרת וכלתו בסקילה וחמותו בשריפה ונשיאת ממזרת בלאו גרידא ודומיהן.

4. שיהיה הבדל בין תורתינו לבין כתבי האומות ועי' ירושלמי (פאה פ"ב ה"ד) אמר רבי אבין אילולי כתבתי לך רובי תורתי לא כמו זר נחשבו מה בינן לאומות אלו מוציאין ספריהן ואלו מוציאין ספריהן אילו מוציאין דפתריהן ואילו מוציאין דפתריהן.

וכלל אמונתינו בתורה היא שכל מה שלמדו חז"ל בתלמוד ואמרו שהוא דאורייתא [ובמילי דרבנן נדבר אי"ה להלן], הכל ניתן למשה מסיני, מן השמים, וכמשז"ל (ברכות ה.) ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש מאי דכתיב ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות  אלו עשרת הדברות תורה זה מקרא והמצוה זו משנה אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים להורותם זה תלמוד מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. ובמגילה (יט:) ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה' עמכם בהר מלמד שהראהו הקדוש ברוך הוא למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים, ומה שהסופרים עתידין לחדש. ובירושלמי (פאה פרק ב ה"ד) רבי יהושע בן לוי אמר עליהם ועליהם, כל ככל, דברים הדברים מקרא משנה תלמוד ואגדה, אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו כבר נאמר למשה בסיני:

 



[1] הרב חיים קניבסקי מפרש: חביבים הנדרשים מהפה שלא נרמזו בתורה מהדברים שבכתב ע"י רמז בתורה.

Share
comments