"תניא, אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח בשמחת בית השואבה אמר כן: אם אני כאן - הכל כאן, ואם איני כאן - מי כאן. הוא היה אומר כן: למקום שאני אוהב שם רגלי מוליכות אותי, אם תבא אל ביתי - אני אבא אל ביתך, אם אתה לא תבא אל ביתי - אני לא אבא אל ביתך, שנאמר (שמות כ, כא) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך" (סוכה דף נג עמוד א).
הסבר מעניין וחדשני מבאר לנו הרה"ג שמואל יצחק הילמן בעל אור הישר:
ומקשר את דברי הלל הזקן עם הגמרא בברכות י ע"א:
"הני (=אלה) חמשה ברכי נפשי כנגד מי אמרן דוד? - לא אמרן אלא כנגד הקדוש ברוך הוא וכנגד נשמה: מה הקדוש ברוך הוא מלא כל העולם - אף נשמה מלאה את כל הגוף; מה הקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה - אף נשמה רואה ואינה נראית; מה הקדוש ברוך הוא זן את כל העולם כלו - אף נשמה זנה את כל הגוף; מה הקדוש ברוך הוא טהור - אף נשמה טהורה; מה הקדוש ברוך הוא יושב בחדרי חדרים - אף נשמה יושבת בחדרי חדרים; יבא מי שיש בו חמשה דברים הללו וישבח למי שיש בו חמשה דברים הללו".
כך גם הלל הזקן ברוח קדשו כששמח בשמחת בית השואבה ועלה עד כדי התפשטות הגשמיות מרוב שמחה, ובהיותו שם מצא מקומו לדבר עם השי"ת על דעת נשמתו, ולכן כל תיבות אני שאמר התכוון הוא על נשמתו הפרטית או על כלל נשמת כלל ישראל שהיא חלק אלוק ממעל ועל פי מה שכתב הפסוק "חלקי ה' אמרה נפשי" (איכה ג,כד) שהנפש תאמר שאני חלק מהבורא יתברך, ככתוב: ויפח באפיו נשמת חיים. וע"ש בזוהר הקדוש, ולכל שומעיו הורה שרק הנשמה היא כל האדם וכל איברי הגוף הם משרתיו.
וזהו מה שאמר הלל: אם אני כאן, היינו הנשמה, הכל כאן, איברי הגוף, ואם אין אני כאן, הוא העדר הנשמה, מי כאן, ( כמבואר בסנהדרין דף צא - אמר ליה אנטונינוס לרבי: גוף ונשמה יכולין לפטור עצמן מן הדין, כיצד? גוף אומר: נשמה חטאת, שמיום שפירשה ממני - הריני מוטל כאבן דומם בקבר. ונשמה אומרת: גוף חטא, שמיום שפירשתי ממנו - הריני פורחת באויר כצפור. אמר ליה, אמשול לך משל, למה הדבר דומה: למלך בשר ודם, שהיה לו פרדס נאה, והיה בו בכורות נאות, והושיב בו שני שומרים, אחד חיגר ואחד סומא. אמר לו חיגר לסומא: בכורות נאות אני רואה בפרדס. בא והרכיבני ונביאם לאכלם. רכב חיגר על גבי סומא, והביאום ואכלום. לימים בא בעל פרדס. אמר להן: בכורות נאות היכן הן? - אמר לו חיגר: כלום יש לי רגלים להלך בהן? - אמר לו סומא: כלום יש לי עינים לראות? מה עשה - הרכיב חיגר על גבי סומא ודן אותם כאחד. אף הקדוש ברוך הוא מביא נשמה וזורקה בגוף, ודן אותם כאחד).
ובדרך זו אמר הלל גם כן: למקום שאני אוהב שם רגלי מוליכות אותי, המה ינחוני ויביאוני לפי רצון הנשמה, והנה שם בית הכוונה היא אל הגוף שהיא הנשמה.
(ומסביר שם שהסבר כוונת בית לגוף לקח זאת משו"ת הרא"ש כלל ל סי א שמבאר שם פיוט לפרשת פרה של אליעזר הקליר)